תוף אודו בינוני מאת DOYEK UDM1

קרמיקה
גודל בינוני
גבהי צליל שונים בהקשה על הגוף
יצרן: DOYEK
משקל: 2 ק״ג
רוחב: 37.5 ס״מ
קוטר 26 ס״מ
מגיע עם תיק מרופד וטבעת שחורה (חישוק)

בכמה שבטים באפריקה, בהודו וגם באיראן משמשים כדי חרס ככלי הקשה. כד החרס, שהוא בחלקו כלי מרטט-גוף ובחלקו כלי אווירי, הוא אותו כד ששימש באופן מסורתי לנשיאת מים ולאחסונם, אך מילא גם תפקיד של כלי נגינה. למרות צורתו הפשוטה, אפשר לנגן בו מגוון רחב של מקצבים.

קוזה (איראן)
בבלוצ'סתאן מנגנים בשני כדי קוזה יחד עם מגש מתכת. שילוב זה, כלי מרטט-הגוף העתיק ביותר בבלוצ'סתאן, מכונה Kuzak & Tal. הקוזה אינו מנוגן לבדו לעולם, אלא תמיד בליווי מגש. הנגן יכול לשנות את גובה הצליל בהוספת מים לכדי החרס.

הקוזה של כרמאן דמוי כישור וללא ידית אחיזה. מייצרים אותו בגדלים קטנים וגדולים לליווי שירי עם. מאחר שתחתיתו אינה ישרה, הנגן משתמש במעמדים מיוחדים או מחזיק אותו בידיים או ברגליים.

מאז ימי קדם נפוץ כד החרס הלבן במחוז הורמוזגאן. הכד, המכונה Jahleh, עגול וכדורי לחלוטין. בעת הנגינה כף יד אחת מכה אנכית על צוואר הכד ואילו היד השנייה מכה על גופו. צליל הצוואר מלא ועבה, וצליל הגוף יבש יחסית, והשילוב בין השניים נפלא. מנגנים ב-Jahleh ביחידות או בקבוצה, אך כל נגן אינו משתמש ביותר מכד אחד בכל פעם. אין מוסיפים מים לכד, מכיוון שאין צורך לשנות את גובה הצליל.

ניגריה (אודו)
המילה Udu פירושה גם קדרות וגם שלום בשפת האיגבו (שבט בדרום-מזרח ניגריה). יש לו שמות רבים ושונים בניגריה, בהתאם לאזורי השבטים ולטקסים שבהם הוא משמש. «Abang mbre», כלומר «כד לנגינה», הוא השם המקובל לו. כלי החרס ופריטים מקודשים אחרים הופכים למתווכים עבור רוחות, אבות קדמונים ואלים. בני האיגבו נושאים לפניהם תפילות ומקריבים קורבנות כדי לרצות את הרוחות ולבקש מהן עזרה והכוונה. בטקסים אלה מאמינים שצליליהם העמוקים והמהפנטים של תופי האודו הם «קולות האבות». באופן מסורתי רק נשות האיגבו מייצרות אודו וכלי חרס אחרים, משום שקדרות מסוכנת מדי לגברים. החומר הנדרש נאסף במקומות מקודשים, ונוכחות של גבר במקומות הסודיים האלה נחשבת לעבירה חמורה ועלולה לגרום לו לאין-אונות. כיום צלילי כדי הנגינה מהללים את האל בכנסיות, שכן רוב בני האיגבו נוצרים, ואפילו הגברים מנגנים בהם ללא חשש כדי לבדר קהל בברים.

הודו (גאטאם)
בסנסקריט פירוש המילה Ghatam הוא כד, וזהו אחד מכלי ההקשה העתיקים המשמשים במוזיקה הקרנאטית של דרום הודו. המקבילה שלו ברג'סטאן ידועה בשמות madga ו-pani mataqa (כד מים). אף שצורתו זהה לכד חרס ביתי הודי רגיל, הוא מיוצר במיוחד כדי לנגן בו ככלי נגינה.
הנגן מקיש על פני השטח החיצוניים של הגאטאם באצבעות, באגודלים, בכפות הידיים ובעקבי כפות הידיים. הכלי מתאים גם לנגינת מקצבים מהירים.

נגני כלי הקשה מפורסמים רבים ברחבי העולם שמו לב לצליל השליו והמיסטי של הכלי הזה. במוזיקה האיראנית המסורתית מצא הקוזה בשנים האחרונות מקום בולט בשילובים מוזיקליים מגוונים שמנגנות להקות מודרניות, וכך צלילו נשמע לאוזן לעיתים קרובות יותר ויותר.

לצד יצרני קוזה במדינות רבות ושונות, גם אומנים איראנים החלו בשנים האחרונות לייצר גרסאות משלהם כניסיון חדש. אין ספק שהקוזה, ככלי נגינה בעל מאפיינים ויכולות ייחודיים, עדיין רחוק מלהיות מוכר לנגנים רבים במדינה. לפיכך מטרתנו היא להציג אותו ולהפיץ אותו ככל האפשר בייצור מגוון גדול יותר של כדים באיכות מוזיקלית גבוהה והצעתם למתעניינים בכדים, ובייחוד לנגני כלי הקשה.